בקורס של הנחיית קבוצות במכללת גישות העברתי פרזנטציה בתחום של עבודת צוות.
תכננתי לעשות הפעלה, בכיתה מתחלקת לשתי קבוצות
וכל אחת מהמשתתפות מקבלת בלון.
מטרת הפעלה: "להפיל אסימונים" להדגים כיצד תחרות פנים ארגונית מזיקה לארגון ולעבודת הצוות.
אופן הביצוע: חלוקת המשתתפות לשתי קבוצות מתחרות וחלוקת בלון לכל משתתפת
המשימה: הקבוצות צריכות להקיף את החדר כמה שיותר פעמים למשך חמש דקות. כאשר אסור למשתתפות להחזיק את הבלון בידיים.
.
כל קבוצה התבקשה לגבש לעצמה המנון, שם ואופן כיצד ביצוע המשימה ולכל זאת הוקצב חמש דקות.
בתום התרגיל תוכנן דו שיח בין הקבוצות במטרה להגיע לתובנות שההתחרות בשלב מסוים מזיקה לארגון ולקבוצה. בעבודת צוות משותפת התוצאות הם גדולות יותר. (התרגיל מתבסס רקע ניתוח מקרה בחברה שבה מנהלי הצוותים מתחרים אחד בשני ועבודת הצוות וכתוצאה מכך הכמות בהיקף המכירות יורדת).
הנחיית קבוצות הינו דבר שלא זר לי גם מתוקף תפקידי הניהולי במכללה למנהל וגם כמרצה.
כבר בחלוקה לקבוצות ראיתי שאין אפשרות למספר זהה בקבוצות, אמרתי לעצמי "תזרום יובל" ,האינטואיציה נכנסה לפעולה ופתאום נגלה לנגד עיני כי חמש בנות לובשות חולצות שחורות.בינגו "כך אחלק את הקבוצות" ונתתי את האות להתחלה.
.
בעודי מסתובב בין הקבוצות נוכחתי לדעת שהדרך שבה חשבתי שהן יבצעו את המשימה היה שונה.
הפיתרון שנמצא ע"י שתי הקבוצות היה לקשור את הבלון. אבל רגע אמרתי לעצמי "כשעשיתי את התרגיל הזה בעבר הצמדנו את הבלון על החזה וכל אחד הלך "דבוק" לשני. מסקנה, בפעם הבאה עלי לתת הוראות יותר ממוקדות , כמו "שאסור לקשור את הבלון".
.
החלטתי שמה שחשוב עכשיו להשגת מטרת התרגיל זה לזרום ולהתחיל את התחרות. למקומות היכון רוץ...
אלא שכאן החלה שמחת בית השואבה שעתידה להגיע לחגיגות יום העצמאות ה-63 של מדינת ישראל.
קבוצה אחת מקיפה את כל החדר, שרה עם ההמנון, בעוד הקבוצה השנייה לא שרה ומחליטה שהמילה להקיף את החדר היא "המלצה בלבד" ומשמעותה קיצור ההיקף החדר כך שהן בחרו לעשות מעין עיגול פנימי ולהסתובב.
.
רגע חשבתי אולי הייתי צריך להדגיש שהן צריכות להקיף את כ ל החדר. אני אומר לעצמי "זאת עוד נקודה שצריך לדבר אליה חבל שלא לקחתי "דף ועט לרשום את הדברים".
אחרי משהו כמו שלוש דקות אני מרגיש שהאנרגיה קצת יורדת ואני צריך לסיים את התרגיל שבמקור הוא היה צריך להיות חמש דקות. אז איך אומרים זרמתי עם זה.
ביקשתי משתי הקבוצות לחזור חזרה ולשבת במקומותיהם. כדי להתחיל את בדיון, אבל הכיתה לא נרגעת "אנחנו ניצחנו.. לא אנחנו",אמרתי לעצמי "יובל תזרום" עוברות עוד שתי דקות ואני בקושי מצליח להתחיל את הדו שיח.
.
מסתכל לעבר לילך מנחת הקבוצה פניה חתומות וסגורות, אני מרגיש שהדברים יוצאים מכלל שליטה, יובל תזרום אני אומר לעצמי רק שהפעם קול אחר משתלט עלי ואומר "יובל זרמת מספיק", ברגע זה בדיוק עובר לי בראש בהבזק של מאית השנייה משפט שידידה טובה אמרה לי פעם "נמאס לה לזרום כי כל פעם שהיא זורמת בבוקר שלמחרת היא מוצאת את עצמה בלי גבר ועם לב שבור". טוב מה כל זה קשור עכשיו ?. אינטואיציה עזרי לי אני מבקש ! "אני בהפסקה" היא לוחשת לי אני מתחיל להזיע "כזה דבר לא קרה עם אף קבוצה", עוד דקה עוברת, אני מתחיל לעבור אחת אחת בין המשתתפות ושואל שאלות שהכנתי מראש, תוך כדי שהדו שיח ממשיך.
.
אני מרגיש אובד עצות, כבר העברתי סדנאות מול 20 ואף 30 מורות, אז אחת עשרה מנחות לעתיד שאנו לומדים יחד כבר חמישה חודשים אני לא מצליח להשתיק? רגע לפני שאני מבקש להפוך ל"דנידין הרואה ואינו נראה" , האינטואיציה חזרה מההפסקה, נזכרתי בשיעור הקודם בו דיברנו על התנגדויות, לילך המנחה הציגה מקרה שבו המנחה שיקף לקבוצה איך הם נראים.
.
יש פריצת דרך !! אני מכריז בקול " עכשיו אני אשקף לכם את מה אני מרגיש" ,כאשר בעצם כוונתי הייתה "עכשיו אני רוצה לשקף את מה שאני ראיתי". המשפט עושה את שלו. דממה.
כל הקשיים בתקשורת שאובחנו על ידי מותכים אל הקבוצה שמבחינתי הם קבוצת מנהלים אני מדגים ומשלב בין הקשיים בתקשורת לרקע התיאורטי ומדגים איך אפשר לעשות את הדברים אחרת.
סיימתי בתודה רבה לכולכן יושב ואומר לעצמי " אוי הייתי גרוע אני חש, במיוחד ששתי הפרזנטציות הקודמות היו ממש טובות , מחיאות הכפיים כבר לא יהיו פה".
החלטתי לשתף את הקבוצה בצורה הכי כנה מה עבר עלי ואיך אני מרגיש.
.
המשוב מהקבוצה - הקבוצה התחילה למשב אותי, להפתעתי הם ראו את המשוב שלי בפרזנטציה כמשהו אישי נגדם ולא כנגד הסיטואציה שבה הם בעצם המנהלים.
וואוו מאיפה הגיעה האי הבנה ? לא כך חשבתי שזה יתפרש, איזה קטע.
לאחר משוב נוסף לילך עוצרת לרגע ומזכירה את כלל "הסנדוויץ" ואני אומר לעצמי איזה סנדוויץ כבוד הרב? זה עצם לגרון, ואני ממש, אבל ממש, לא רעב עכשיו !!!
המשוב של לילך מנחת הקבוצה החל קודם כל על אופן הלבוש שבחרתי- חולצה ועניבה. ואני אומר לעצמי אוי אם זה הדבר הטוב שהיא מתחילה בו...בהפסקה היא לוקחת אותי לעוד שיחה לבדוק את הדופק וכל מה שיש לי להגיד לה זה תודה על האנושיות והתובנות וכמה למדתי מהתרגיל וממנה.
לשמחתי הודעתי עוד בתחילת השיעור שעלי לצאת מוקדם כדי לעזור לידידה טובה לארגן ולהרצות באירוע פרטי שלה. "Show must go on" כמילות השיר של להקת קווין ,אבל בינינו "בולשיט" גם אחרי ארבעים ושמונה שעות אני עדין מרגיש איך אכזבתי את עצמי ואת הקבוצה.
.
בעולם שלי אני מוקף במכרות שמנחות קבוצות. דיברתי עם ידידה טובה שמבינה את שפת ההנחיה ,היא ייעצה לי שכאשר היא יוצאת להשתלמות היא בעצמה מפריעה כי מה שחשוב לה להשלים פערים אם אותם אנשים שלא ראתה הרבה זמן, ובכלל הכלל של "להיות הורה הכי טוב כפי שאתה יכול" בהחלט רלבנטי גם לפה. פשוט אנחנו חייבים להיות הכי טובים שאפשר בהנחיה.
מורה שמלמד ריקוד מעביר את הכוריאוגרפיה לתלמידיו, כמנחים שעומדים מול קבוצה אנחנו צריכים לעודד את הקבוצה בכל דרך לעלות את הפירוש שלהם לכוריאוגרפיה ולגרום להם לשנות אותה. הסיפוק האדיר הוא כאשר הריקוד של המנחה מוביל למחזה חדש שהרקדנים מפיקים.
.
מה שאני למדתי מהפרזנטציה זה דבר ע-נ-ק !!!
לא משנה באיזה סדנא בעולם אני אהיה, אני בטוח שאם אחווה שוב מצב של חוסר שליטה בקבוצה אדע לעשות זאת יותר טוב, וזה מעבר לכל הטיפים הנפלאים שקיבלתי מהקבוצה ומלילך.
אני רוצה להודות לכל אחת מכן על השיעור שהענקתם לי - טל, דנה, דבורה, אורלי, רני, אור-לי, עדי, יפעת, רוני, נגה, ורד וללילך המדהימה.
לקבלת רעיונות והצעות עבור סדנאות גיבוש ופיתוח עבודת צוות ניתן ליצור קשר
טלפון במשרד 03-5590868 או לנייד 050-5711160